פסק-דין בתיק ת"ת 37644-12-11

בענין : התנגדות לביצוע תביעה

1.         ביום 8.8.11 נפתח תיק ההוצאה לפועל והוגשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך של 6469 ש"ח כנגד הנתבע וזאת בגין יתרת חובה של 1212 ש"ח בגין חשבוניות בעבור חיוב שוטף וכן סך של 5,084 ש"ח יתרת חובה בגין ציוד. לכתב התביעה צורף הסכם מיום 9.2.10 הכולל חתימה הנחזית חתימתו של הנתבע בפני המוכרן קונסטנטין גלזמן. כמו כן, צורף נספח להסכם ההתקשרות בו נאמר כי מחיר המכשיר ייגבה בפריסה ל - 36 תשלומים חודשיים שווים בסך של 39.73 ש"ח כולל מע"מ.

2.         על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל, אזהרת ההוצאה לפועל נמסרה לנתבע במסירה מלאה ביום 21.9.11. בדיון היום הוצגו אישור המסירה ותצהיר המוסר מהם עולה כי ביום 21.9.11 הגיע פקיד המסירה אחמד אבו רומי לביתו של הנתבע בשכונת אלפואר בשפרעם ומסר את כתב התביעה לסוהילה, אימו של הנתבע המתגוררת עימו, אשר סירבה לחתום על אישור המסירה.

3.         הנתבע הגיש ביום 7.12.11 התנגדות ובקשה להארכת מועד. באשר להארכת המועד, טען הנתבע כי לא קיבל את האזהרה וכתב התביעה, כאשר העדר צירוף מסמך המאשר ביצוע מסירה כדין די בו כדי ליתן לנתבע אורכה אוטומטית להגשת ההתנגדות. אין ממש בטענות הנתבע לעניין זה. אישור המסירה של האזהרה ותצהיר המוסר אמורים היו להיות סרוקים בתיק ההוצאה לפועל במועד בו הוגשה ההתנגדות. מכל מקום, הנתבע לא טען אחרת. תצהיר המוסר מהווה תצהיר של מי שאינו בעל דין. במקרה כזה, לפי תקנה 522 ב"כ הנתבע הוא זה שצריך לבקש לחקור את פקיד המסירה על האמור בתצהירו. כיוון שהדבר לא נעשה וכיוון שלא נעשה כל ניסיון להתייחס עניינית לתוכן אישור המסירה ותצהיר המוסר, יש לקבוע כי לא נסתר תהציר המוסר ואין בפי הנתבע כל הסבר להגשת ההתנגדות באיחור. למעשה, די בכך כדי לדחות את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות כולה. יחד עם זאת, אתייחס לשם שלמות התמונה גם לטענות ההגנה שהועלו.

4.         לגופו של עניין, טען הנתבע כי תקופת ההתחייבות היא 18 חודשים ולא 36 חודשים . צודקת ב"כ התובעת כי בנסיבותיו של תיק זה טענה זו אינה מקימה טענת הגנה אפשרית. ב"כ הנתבע הודה בהגינותו בשלב הסיכומים כי גם לשיטתו של הנתבע עצמו, לא עמד הנתבע בהתחייבותו לשלם בעבור המכשירים שרכש ב 18 תשלומים שכן ביצע 13 תשלומים בלבד.  כמו כן, לא נמסרה גירסה נוגדת המניחה את הדעת ביחס להוראת הנספח להסכם לפיה הנתבע בחר לשלם עבור המכשירים במשך 36 חודשים. הנתבע עצמו העיד כי התשלום החודשי אותו היה עליו לשלם עבור כל מכשיר הוא 39 ש"ח כפי שכתוב בנספח להסכם.

5.         במסגרת החקירה הנגדית אישר הנתבע כי רכש מהתובעת ארבעה מכשירי טלפון נייד וכן מחשב נייד, וזאת בהתאם לפירוט כפי שהופיע במצב החשבון שצורף לכתב התביעה.

6.         הנתבע העלה טענה נוספת לפיה מנספחי כתב התביעה עולה כי הסכומים אותו הוא מתבקש לשלם על ידי התובעת הם לאחר ניוד המכשירים לחברת אורנג'. במסגרת חקירתו טען הנתבע כי אמור היה לקבל זיכוי של 20 ש"ח מהתשלום החודשי עבור כל מכשיר בסך 39 ש"ח (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 6). לא עלה בידי הנתבע להציג מסמך כלשהו המלמד שלא קיבל את הזיכוי הנ"ל. נהפוך הוא , החשבונית נ/1 שהציג הנתבע מלמד על תשלום חודשי קבוע בגין מנוי אחד שמסתיים בספרות 792, הינו 19.9 ש"ח.

7.         במהלך חקירתו הנגדית העלה הנתבע לראשונה טענה עובדתית חדשה לפיה לא חתם על הסכם ההתקשרות. ראשית, לא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע טענה זו לא הועלתה במסגרת ההתנגדות בהתחשב בעובדה כי הסכם ההתקשרות החתום צורף לכתב התביעה. שנית לא ברור כיצד טענה זו מקימה לנתבע טענת הגנה אפשרית כאשר הנתבע מאשר את עיקרי ההסכם ומודה למעשה בהפרתם.

8.         למען הסר ספק יובהר כי במסגרת החלטה זו אני מתעלם מטענות עובדתיות חדשות שהועלו לראשונה בסיכומי ב"כ הנתבע, דוגמת הטענה לגבי השתלשלות העניינים שקדמה להגשת ההתנגדות.

9.         אשר על כן אני דוחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות וממילא גם את ההתנגדות עצמה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2000 ש"ח. למען הסדר הטוב, פסק דין זה מתייחס לתיק ההוצאה לפועל שמספרו 02-37886-11-0.   

ניתנה היום, ח' סיון תשע"ב, 29 מאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: